מאי 312010
 
כוח דלתא

יכולת דינאמית משופרת, תא נוסעים מהודר והרבה יותר איבזור. הדיסקברי 4 מגדיר מחדש את המושג מתיחת פנים

מאת:רוני נאק צילום:תומר פדר

שני עשורים עברו מאז נפל האסימון בסוליהול. הפער העצום בין הריינג' רובר המפואר לדיפנדר (אז הוא עוד נקרא בלקוניות "לנדרובר") היה חייב להיסגר. באותה התקופה, סוף שנות ה-80' ותחילת ה-90', עלתה ופרחה הדרישה לרכב שטח כרכב המבטא את אורח החיים של בעליו, והניצנים הראשונים של סגמנט "רכבי הפנאי" כפי שאנו מכירים אותו כיום. והדרישה הגיעה מהבורגנים הצעירים, שכבת האוכלוסייה הבינונית/גבוהה שעדיין לא מסוגלת לרכוש את הריינג' היקר אבל בטח שלא מוכנים לסבול את ה-109 החקלאי והגס. השילדה הגיעה קומפלט מהריינג' (היום הוא כבר נקרא "קלאסיק"), מערכת ההנעה גם כן, ועליו הורד מרכב אלומיניום חדש ואופנתי.
במיקרוקוסמוס האנוכי שלנו, היה הדיסקברי אחד מרכבי השטח הראשונים להגיע ארצה, זה קרה בשנת 94' (מקדים במעט את הפאג'רו וטרנו). והיה מכלי הרכב החשובים ביותר בעיצוב תרבות השטח והפנאי בישראל בתחילת דרכה ובהמשך.
ועכשיו, עשרים שנים אחרי אני יושב בססנה של "ישראפלייט" המחליקה ברוח צד לעבר מנחת פיק ולהצגה של הדיסקברי 4.
קומולוס
על הרמפה בפיק, מוקף קולגות ישנים ודיסקברי חדשים, נסב הדיון האם זה ראוי להגדיר את הדיסקברי החדש כ"חדש" או שמא מתיחת פנים – אפילו "עמוקה" ומקיפה. והאמת שזה לא ממש היה רלוונטי אבל העביר את הזמן מצוין עד לתדריך – של רובי גולדשטיין סוכן לנדרובר שהפיק את ההשקה – ולקבלת המפתח ליד. לפנינו עמדו 200 קילומטרים של נהיגת כביש ברמת הגולן ובסוף מפגש בצהריים באחוזת דוברובין שבעמק החולה למסיבת עיתונאים ולמפגש עם קברניטי החברה.
מן החוץ השינויים אינם מפליגים אך בהחלט שנראים לכל הדיוט. חזית חדשה, מאד ריינגי'ת במראה, חישוקי גלגלים חדשים ומוגדלים ל-'19, מאותתים שקופים ופתחי יניקת אוויר חדשים בכנפיים. מן הצד תראו מסילות גג שלא היו ב-3 ומאחור פגוש מעוצב, פתחי פליטה מוצנעים, וצביר פנסים חדש. כמות נוריות הדיודה שסביב בהחלט שמרשימה, חלקן מיועד לקישוט אחרות ממש להארה חזקה מאוד.
תא הנהג של ה-3 היה מאוד לנדרוברי באופיו. מוצק, רבוע, עשוי מחומרים אגראריים כמעט. אבל זה לא ממש "עשה את זה" ללקוחות המפונקים שמעדיפים לקבל את השילוב הקלאסי (כמו מחרוזת חתונות) של עור, עץ ואלומיניום. אז לנדרובר נתנה להם את זה. מבלי לאבד מהמאפיינים העיצוביים המזוהים עם הדיסקו לאורך השנים, עיצבה לנדרובר פנים חדש ומאוד מהודר המיישר קו עם מובילי הסגמנט. כך תמצאו צד מידע גדול בין מחוונים חדשים, מסך מגע מולטימדיה חדש ועתיר רזולוציה, דיפוני עץ, דשבורד מעור, ומנופים ומסגרות מאלומיניום יצוק ומוברש. תשומת לב אף הוקדשה למגע המיתוג ואף למשקלו – בהבנה שכל נקודת ממשק כזו יוצרת רושם לגבי המכונית עצמה. לטעמי הם קלעו "בול".
אציין את מערכת השמע המדהימה של הרמן/קרדון, מערכת מצלמות היקפית, מצלמת חנייה חכמה, תאורת פנים ולוח מחוונים חדשה ותכולה, וכמובן "טריין ריספונס" שקבל עידכונים בתוכנת החול והסלעים.
חשוב לציין את העובדה שיש אפשרות לשבעה מושבים (גם השורה השלישית מרופדת בעור נאפה רך). בגרסה המפוארת ביותר בה נהגנו יש מזגן אחורי לשוכני הירכתיים ופאנל ממנו יוכלו להאזין באופן עצמאי מכל מקור שמע זמין שיש במערכת (כמובן שיש שקע לאייפוד ו USB).
צירוס
כל מה שנכתב עד עתה יכול להיות מספיק לכשעצמו אלא שטרם נגענו בשינויים המכאניים ומאלו יש המון.
אחת מנקודות הביקורת העיקריות לגבי הדיסקו 3 נסבו סביב משקלו העצמי הכביר. 2500 ק"ג זה נתון מדהים בכל קנה מידה. ואפילו שבדור הקודם הוא קיבל מנוע חזק למדי (190 כ"ס ו-45 קג"מ) זה לא הספיק כדי להזיז את המכונית כצפוי ממכונית בסגמנט הפרימיום. כך שהדבר הראשון שטופל היה לא הפחתת משקל (משיקולי פגיעה בבטיחות ומוצקות השלדה) אלא הכנסת יחידת כוח חדשה – המגיעה ישירות מיגואר. דיזל 6V בנפח 3.0ל' העושה שימוש במערכת הזרקה בלחץ גבוה מאוד ושני מגדשי טורבו הנכנסים לפעולה באופן עוקב ומקביל בו זמנית. כך תקבלו זמינות כוח טובה בסל"ד נמוך וביניים ומעל 2500 סל"ד יעלה לחץ הדחיסה ותעלה ספיקת האוויר להקנות הספק ואורך נשימה. הנתונים מרשימים מאוד: 241 כ"ס ו-60 קג"מ. אגב, 50 קג"ב (נתון המומנט של מובילי הסגמנט) מתקבל קצת מעל 1000 סל"ד. ומצד שני למשוך "אובר טורים" עד להחלפת הילוך ב-4750 סל"ד – כמעט 25% מעל לשיא ההספק.
אל המנוע הכביר הזה צורפה תיבת הילוכים חדשה של ZF. גם לה שישה הילוכים אלא שמחשב הפיקוד שלה יותר אסרטיבי במצב "S" והוא מסוגל לדגום את אופי הנהיגה ולהתאים עצמו לכך. עוד תוכננה התיבה להעביר הילוכים בזריזות יותר מקודמתה ויחסי ההעברה שבה הותאמו לעקומת התפוקה של מנוע הדיזל.
המשך שרשרת ההנעה ללא שינוי ומכילה טרנספר עם דיפ' מרכזי (הנעה כפולה-קבועה) בר נעילה והילוך כוח ביחס 1:2.93.
עוד עדכונים כוללים מערכת בלימה מחוזקת עם דיסקים וקליפרים מוגדלים, מנגנון היגוי חדש, גיאומטריית מתלים שמיועדת לשפר את ההתנהגות בפיתולים, מוטות יצוב מעובים, בולמי-זעזועים חדשים ותותבים חדשים ועמידים יותר בזרועות המתלה.
קופי ענן
עד שהגענו למחצית הנהיגה גיליתי שהדיסקו 4 לא וויתר במאום על ה-NVH המדהים שהיה לקודמו. הרייד חלק ומרחף, בידוד רעשים ורעש מנוע אקסמפלארי הופכים את הנהיגה בכלי לחוויה נעימה מאד. הקצב המהיר מאד בו נהגנו חשף מחסור בשיכוך של הבולמים בחזית, ונטיה לצלילת חרטום בבלימה חזקה. אולם בהתחשב בזה שמדובר בכלי של שלושה טונות כמעט (עם מיכל מלא ושני נוסעים), הקצב שבו נגמעו הפיתולים בגולן היה באמת מאד מהיר. למנוע החדש היכולת להזיז את הכלי באופן ראוי ביותר. כשהתאוצה ל-100 ירדה ב-4 שניות מ-13 ל-9 שניות בלבד. זמינות הכוח של המנוע טובה מאוד והכמות של הכוח שיש משכרת. לעיתים אפשר היה לפגוש השהיית טורבו קצרה אולם זו כמעט מינורית בהשוואה למנוע ה-2.7ל' הקודם. תיבת ההילוכים עומדת בהבטחה ומדלגת מעדנות בין ההילוכים, מצב "S" מאד אגרסיבי ומחזיק את המנוע ב-2000 סל"ד מוכן לניתור בכל רגע.
נסו לנהוג מאוד מהר, הרבה מעבר לאופי של המכונית, ואז תגלו תת-היגוי בפניות חדות והתערבו חדה של בקרת היציבות. כל אלו פונקציות של המסה הכבירה. שוטו לאיתכם בפלצנות בריטית יהירה והדיסקו 4 יהיה אחת המכוניות הנעימות שבנמצא. אפילו צריכת הדלק תפתיע כמעט 10 ק"מ/ל' בתנאים רדומים, הרבה מתחת לזה בקצב נמרץ.
השמש שירדה במערב רק הגדילה את הצינה שאחזה בגוף. אור אחרון במרומי החרמון הוא חוויה השמורה רק לחיילים המשרתים במוצביו – ולחבורה נוצצת של לנדרוברים חדשים. מיהרתי לנסות ולהתחמם במעט שמפניה שנמזגה כאות הגעתנו לפסגה (דרך מעלה גולני הסלול). גלשנו במורד החרמון לעבר הכינוס במלון בית בגליל כשבדרך חיכתה לנו הפתעה נוספת.
מבצר נמרוד. מרשים מתמיד ומואר עתה במערך זרקורים חדש. קל היה לטעות ולחשוב שאנו במסע דילוג בין טירות בלואר או על הריין. אבל זה אפילו טוב יותר – זה שלנו.
המסע הלילי לבית בגליל נתן את ההזדמנות ליהנות מתאורת הפנים החדשה המשלבת תאורה כחולה/בהירה ברוב המשטחים, ירוקה על מערך הפקדים המרכזי ואדומה היכן שחשוב. פנסי בי-קסנון חזקים האירו את שבילי יער ביריה בואכה לשאר החשמלי המאט להיפתח של הבית בגליל ושל המקלחת והארוחה הצפויים.
קומולונימבוס
סינגל מאלט טוב לא עושה האנג אובר. עובדה! כך שללא צורך לבלוס אספירין בכמויות אפשר היה לצאת ולנגוס מעוגת השטח שהמתינה לנו ביער ביריה. מערך שבילים, משעולים ודרכים שנע בין שבילי-קק"ל מפולסים לבין מתלולים שואבי תחתונים והופכי קיבה.
מערך האמצעים לשטח שבו מצויד הדיסקו מרשים מאוד: מתלים ארוכי מהלך ומשתני-גובה, יחס העברה קצר, בקרת ירידה במורד, בקרת משיכה, דיפרנציאלים ננעלים – וכל זה מקורי מהמפעל.
איני רוצה להיכנס לתיאורים דרמטיים של המכשולים אותם תיקלנו. מהסיבה הפשוטה שלא הייתה דרמה. הדיסקו4 בלס את השטח כאילו היה פולנטה מאתמול – באדישות שוות נפש. זוויות חדות אם בטיפוס או מורד, הצלבות והנפות גלגל, טיפוס על דרדרת חלקלקה או גלישה בשיפוע צד קל, הדיסקו עשה את זה בנונשלט מקומם כמעט.
הנקודה היחידה לשיפור, לטעמי, היא מציאת צמיגים דו-שימושיים ראויים כדי להחליף את סוליות האספלט המקוריות. יש בנמצא MTR'רים ב-'19 אבל אלו מאוד לא נעימים ביומיום.
מצב החול החדש לא נבדק (בהעדר חול) אולם שילבנו את ה"סלעים" כדי לחוש באופן המעודן יותר שבו משתחרר הכוח בראשון Low, בשינוי ברגישות המצערת (כדי שלא תהיינה קפיצות סל"ד מקיפוצים בשטח). גם עתה אפשר לעבור בין Low ל-High בגלגול מבלי לעצור. כך שעם גחון מורם הגענו ליקב אדיר שבאזור התעשייה של דלתון. היקב המשפחתי הצעיר מפיק כמה סוגי יין אשר הפתיעו באיכותם. טעמנו, ירקנו ולקחנו בקבוק הביתה.
דלתא
הדיסקברי 3 היה מצוין. עובדה, הוא השאיר הרחק מאחור את כל מתחריו מנמוך (פאג'רו לנדקרוזר) ומגבוה (5X, טוארג, 7Q). וגם אם חלקם היו מעט טובים ממנו בכביש אף אחד מאלו לא התקרב כלל ליכולת בשטח. זה, לצד הזהות החזקה, השיפור באיכות והאיכות הכוללת של המוצר הפכה את הדיסקברי 3 להמלצת המערכת. ואז הגיע הדיסקברי 4 והוא עולה בכל על קודמו, משאיר את מתחריו הרחק מאחור. כוחות השוק הנוכחיים מכתיבים יציאה ברורה מהשטח וכיווץ כלי הרכב. האם לאור המגמה הזו עתיד הדיסקברי להישאר לבד בסגמנט משל עצמו. או גרוע מזה האם זה הנצר האחרון של זן שעתיד להיכחד בין תקני היורו המחמירים, החישמול הגובר והפוליטיקלי-אין-קורקטנס של רכבי פנאי כשכמותו?
כל עוד הדיסקו עימנו, נהנה מהאבולוציה של הדגם אשר בדורה הרביעי הפכה לאחד מכלי הפנאי המרשימים ביותר ועתירי היכולת בשני הממדים שהופכים אותן לכה שונים מכל טוסטר-ליסינג אחר: בכביש ובשטח.

מתוך אתר השטח הישראלי

מאי 312010
 
דן חסכן

לגבולות ההגדרה "מתיחת פנים" גמישות רבה, אבל אף אחת מההגדרות הסוטות מהמרכז הנורמטיבי של אותה הגדרה לא מתייחסת למושג "מפגן יכולת"
התחזיות אמרו את זה, מכ"מ הגשם של השירות המטאורולוגי הראה את זה מגיע, ואני לא יכולתי להתעלם. למערכת מז"א פעילה מאד עם אוריינטציה דרומית יכולה להיות רק משמעות אחת – שיטפונות בנחלי הדרום. שיטפונות שמזמן רציתי לראות. לא "סתם" שיטפונות במקומות הרגילים של מדבר יהודה – לים המלח או של הר הנגב לערבה. את אלו כבר ראיתי, חיפשתי את השיטפונות הנדירים באמת, אלו שנשפכים לנגב המערבי. זרמי מים שבעבר פרנסו את התרבות המדהימה של הנבטים אשר השאירו חותמם על האזור עד היום ועדיין מהווים מקור השראה והמצאה לחקלאים בני ימינו.
השותפה שלי לצייד היא הסנטה פה החדשה. לא ממש חדשה כי אם מתיחת פנים קלה. אבל לא מתיחת הפנים ותוספת האיבזור הם הסיבה להימצאותה אצלי, אלא גם יחידת הנעה משופרת הכוללת מנוע טורבו-דיזל 2.2 ל' מעודכן ותיבת הילוכים חדשה בת-שישה יחסי העברה. לתומי חשבתי שהנה עוד דיזל-חסכוני-ירוק-צמחוני שליצרן חשוב יותר שיהיה שקוף מאשר שיהיה אגרוף. ואפילו סקירת דף הנתונים – המרשים כל הדיוט – סיפקה רמז דק בלבד למה שעתיד לעבור עליי ביומיים הקרובים.
תסקיר

הסנטה פה של יונדאי היא אחת מוותיקות סגמנט הפנאי אצלנו. החלה את דרכה בדגם כעור, אנמי ורך כמו בננה "דבש". אבל קנתה לעצמה הרבה אוהדים בזכות נוחות הנסיעה, אמינות טובה וסחירות מצויינת. הדור החדש הציב כבר עיצוב נאה לכל הדעות, מן הפנים והחוץ, הציע מנוע דיזל מודרני וגרסת בנזין חלושה – 2.7ל' 6V – שהייתה בעיקר שקטה וחלקה בנסיעה. בהמשך הצטרפה גרסת 7 מושבים וזה כבר היה סיבה מספיק טובה כדי לעמת אותה מול הקפטיבה של שברולט – בעימות בו הסנטה פה, הפסידה בעיקר בשל מרווח הפנים מוגבל בשורה השלישית ונוחות נסיעה פחות טובה משל הקפטיבה.
עכשיו אני אוחז בידי מפתח אלחוטי והיא נפתחת אליי בגרסה המאובזרת ביותר – לקצ'רי כשבין הכנפיים דר מנוע טורבו-דיזל מעודכן שיכול להיות מקור לגאווה אצל כל יצרן. עם מערכת הזרקה משופרת, טורבו-מניפה משתנה וניהול מתקדם, מפיקה יונדאי מדיזל 4 צל' בנפח 2.2ל' 197 כ"ס ו-45 קג"מ בתחום שמתחיל מ-1800 סל"ד ועד לשיא ההספק ב-3800. זו לא משרעת סל"ד רחבה מאד ועל כך מפצה תיבת הילוכים מקורית מבית יונדאי, בת שישה יחסי העברה. זה לא דבר פעוט שמותג רכב מייצר את תיבות ההילוכים לעצמו – רובם לא עושים זאת – ובכך יונדאי מצטרפת למועדון יוקרתי למדי לצד טויוטה ויצרנים מובילים אחרים, המיצרים לעצמם את תיבות ההילוכים. עוד ראוי לציין שיונדאי ישראל מתחילים לראשונה, לשווק גם את גרסאות ההנעה הקדמית-בלבד של הדגם וזאת לאור ההצלחה של הטוסון ושל ניסן קאשקאי.
גרסת הלקצ'רי – בקצרה – כוללת פנסי קסנון, חשוקי גלגל 18', ריפודי עור על כל שבעת המושבים, מערכת מולטימדיה הכוללת הכול ומנוהלת מסך מגע, מושבים מחושמלים, מזגן מפוצל עם פיקוד לשורה השלישית, בקרת שיוט, מצלמת רוורס משולבת במראה הפנימית, ועוד. הכל איבזור מקורי למעט תוכנת הניווט המקומית.
ברמה הוויזואלית, השינויים דקים למדי. פנסי חזית דקים וצרים יותר, פגוש קדמי שונה עם פנסי ערפל משובלים בתוכו. מאחור תראו שתי סופיות-מפלט מעוצבות, יחידות תאורה אחרות – כמעט זהות ליוצאות וזהו. גם הפנים כמעט ללא שינויים שאני חייב לציין לשבח את המיתוג שעל גלגל ההגה. לכפתורציה הזו יש טקסטורה שונה לכל מתג ולא עובר זמן רב עד שאינך צריך עוד להציץ כדי לראות על איזה מתג ללחוץ כדי להגביר את הווליום במערכת או להוריד מהירות בבקרת השיוט – חכם ופשוט ליישום.
היי דרומה
במשך שנים הייתה המסעדה הקטנה אבן דרך – עם מרק גולש מעולה ובשבת חמין נורא טעים – אלא שהפעם זמני דוחק ואני ממהר דרומה פן ירד מפלס השיטפון. אוזני כרויה לדיווחים ברדיו ורגלי עמוק ברצפה. והסנטה מהירה, מאד מהירה. הפתיעה עוד בתחילת הנסיעה – בת"א – עם תגובת מצערת חדה ומעט השהייה, ותאוצה – רבק איזו תאוצה! – ממש כמו של מכונית פרימיום אנרגטית. איכות הנסיעה עדיין על הצד הקשה של הסקאלה ורמת הבידוד מפני כביש משובש לא ממש ברמה של הטובות שבהן. גם אופן הטיפול באנרגיית החבטה לא מושלם וקיים מן הדהוד מוזר ולא ספיגה עמומה כמו שאנו אוהבים. מהמורות ממש רעות אף יחשפו ציקצוקים לא נחמדים.
והכלי מהיר, מאד מהיר לגודלו ולסגמנט, התאוצות מכל מצב חדות ומהירות. קל מאד למצא עצמך מהיר מדי ביחס לתנועה ומהיר מספיק למשוך תשומת לב. אבל דווקא שם בכביש המהיר ובמהירות שיוט אירופאית לגמרי – חשה הסנטה בבית ואפשר ללטף ולמזמז את מערכת המולטימדיה בנחת.
הכביש שטוף גשם וסחוף מים, סנטה לא מרפה וממשיכה לפלס דרומה באומץ דרך המטר. אחיזת הכביש טובה מאד, גלגל ההגה מעט דק בידיים – הייתי מוסיף עוד שני מילימטרים לעוביו כדי לחזק את תחושת החיבור למכונית. משקל ההגה טוב אבל מדרגה ווירטואלית ביציאה מהמרכז מעצבנת – קצת. קוטר הסיבוב קטן ושימושי מאד ובסופו של דבר ההגה יותר מסביר.
אני יורד מהכביש להצצה מקרוב באחד הסכרים של נחל הבשור – לא רחוק מאורים. הגשם עוד מזרחית אליי ואני מקווה לתפוס אולי את הנחשול הנחשוני. דרך השדות בוצית ומשובצת שלוליות עמוקות. אני חורק שיניים וממשיך. נועל את ההנעה הכפולה (וזה יישאר נעול עד לכמעט 50 קמ"ש) ומבטל את בקרת היציבות. הכלי זז הצידה, מסרטן ומחליק על הבוץ הבוגדני. אני מנסה להחזיר את בקרת היציבות, והעסק הופך נשלט יותר. איני רוצה לגלוש לשפה של שדה חרוש, משם כבר לא אוכל לצאת בכוחות עצמי. גולש לערוץ הבשור ונתקל בחריץ גשם עמוק, מתקל אותו באלכסון והסנטה מצליבה בשניה. ללא בקרת משיכה אין סיכוי להמשיך. חולפות שניות והבקרה מתערבת בתיקתוק המוכר וממשיכים לנוע. הסכר יבש – הזרם עוד לא הגיע. אכזבה, קפה מהיר וברדיו מודיעים שגשר ניצנה בסכנת קריסה – אני טס לשם.
דרומית לבאר שבע המדבר הפך לארץ אחרת. מנחל סכר ודרומה לא היה ערוך אחד שלא זרם בעוצמה. אני מתמוגג מריחות המדבר הספוג במים ונדהם מעוצמת הזרימה והרסס שעל הכביש. הכביש נורא חלק, מכוסה לפרקים שכבת סחף דקה וחלקלקה אך אחיזת הכביש של סנטה איתנה. רוחות חזקת מטלטלות את המכונית ואני עושה דרכי לפתחת ניצנה. הרגל על הריצפה מכוון את החרטום של המכונית לעבר ענן שחור עם ווילון כבד שתחתיו. מעברו השני כל הלימנים מלאים עד גדותם ומעבר במים, חלקם גולשים והורסים את סוללות העפר. השטח שטוף והדיונות קיבלו גוון כהה וספוג ממים.
מגיע לניצנה ואין גשר. הערוץ הרחב זורם לכל רוחבו, מטיח בעוצמה סלעים וסחף על עמודי הבטון של הגשר, מפיל אותם ומצרף אותם לארסנל אילי הניגוח שהמים מגייסים בזרימתם. המירוץ נגמר, מעליי מסוקי החיל מפנים שני פגים מעזוז, אני מתפנה לחזור להרצליה.
יכולת וצנעה

"הצלחה השקטה", אומר הסלוגן של יונדאי, ויש. מה שהחלק כגיחוך לפני לא הרבה שנים כשיונדאי הכריזה על כוונות המובילות שלה, הפך למבט מרצין כשמוצרי היצרן הקוראני הלכו והשתפרו מדור לדור. עם יחידת ההנעה הזו, תיבת ההילוכים המקורית, בתוך מכלול המוצר שנקרא "סנטה פה", יכולה יונדאי להיחשב כחברה מן המניין במשפחת יצרני הרכב המובילים. ההתאמה למשימה כמעט שמושלמת עם הסתייגות מנוחות נסיעה, ומרווח בשורה השלישית. למנוע המחודש תפוקה מרשימה מאוד לצד צריכת דלק קמצנית ממש של 13 ק"מ/ל' מחוץ לעיר וכ-10 ק"מ/ל' בתוכה וזה מבלי לוותר במאומה בתחום הביצועים או על מקדם ה"מגניבות" של רכב פנאי.
רמת האיבזור לא תבייש את המיטב של רמת אביב ותהיה תוספת נחמדה ונוחה בערפל החורף של רמת הגולן. וזה מה שבעצם אנו כל-כך אוהבים ברכב פנאי החופש לנוע בין ממדי הכביש והשטח. ואם יכולת התנועה הזו טובה מבעבר – יונדאי הצליחה מעבר למשוער.

רוני נאק מתוך מגזין "אוטו" צילום:תומר פדר

מכוניות יד שניה

אפר 242010
 

המשפחה הישראלית כוללת 3.7 נפשות בממוצע, 70% מהאוכלוסיה היהודית הם "צברים" ילידי ישראל , מחציתם לפחות דור שני בארץ, לעומת 35% ילידי הארץ בשנת 1948.
תוחלת החיים בישראל היא 79.1 שנה גברים ו-83 שנה בקרב הנשים. בגיל 75 ומעלה יש 673 גברים על כל 1,000 נשים.
מאזן ההגירה השלילי הגבוה ביותר ב-2009 נרשם בירושלים,4,900  איש. את תל-אביב עזבו 3,200 איש. את חיפה, 1,400 , ואת אשדוד 900 איש.
4,000 משפחות ,6% מכלל המשפחות, הן משפחות חד הוריות עם ילדים עד גיל  17 – דומה לשיעור המשפחות  החד הוריות באיטליה ובספרד, ונמוך מנורווגיה ומקנדה שהם 10% ומארה"ב  14%.
בקרב בני 25- 29 , כ62% מהגברים וכ-42% מהנשים עדין רווקים , 86% מהנישואים של  יהודים ב 2007 היו נישואים ראשונים לשני בני הזוג, 5.2% מהנישואים של  יהודים בשנה זו היו בן גרוש לרווקה, ורק 3.1% היו בין גרושה לרווק.
השמות הנפוצים ביותר בישראל ב-2008, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה  היו נועם לבן ונועה לבת, דווקא השמות הסוגרים את הרשימה מגלים עד כמה   נדמה לנו שמיקומנו במזרח התיכון מקרי בהחלט, במקום ה-400 נמצאים השמות ענר  ואיימי, ובמקום ה-399 מככבים מרטין   ואיזבל,  קרוב לודאי שאיזבל תהייה מורה: המקצוע שהכי הרבה ישראלים עוסקים בו הוא חינוך,349 אלף עןבדים , לפי נתוני  הלמס, הלשכה המרכזית , מתוכם 268 אלף נשים ,201 אלף ישראלים עובדים במסחר קמעוני, 77,200 בשמירה , באבטחה ובניקיון, ורק 29,500 בהנהלת חשבון  ובראיית חשבון.

פי תשעה יותר ישראלים מנויים לתיאטרון מאשר למשחקי כדורגל. ל- 20,4% מהאוכלוסיה  היה מנוי להצגות ב-2009  לעומת 2,3% שאחזו במנוי למגרש.לפי סקר  TGI ,בוגרים 18+ המבוצע על ידי  TNS  טלגאל ,באוכלוסיית מנויי הכדורגל מהווים הנשים רק  16,3%,אך גם מספר זעום זה מייצג עלייה לעומת שנת 2000- אז היו המנויות 13,4 מכלל המנויים………

עדיין   התוכנית  הנצפית ביותר בישראל בעשור האחרון , לפי נתוני החברה למידרוג ,היו משדרי הספורט דווקא ,משחק הכדורסל בן  מכבי תל- אביב לבולוניה מ-2004  ששודר בערוץ הראשון זכה לרייטינג של 46,1% בקרב משקי הבית היהודים ב- 2010 צפו הכי הרבה משקי הבית היהודים בגמר "האח- הגדול" בערוץ 2 (35%) אבל למרבה הפלא ,התוכנית הנצפית ביותר מאז תחילת  המדידה ב-1998 שודרה אף היא בארוץ הראשון אירוויזיון 1999 שנערך בירושלים, עם ד'וז- פואה של  48,2% צפייה.
מוצר החלב האהוב ביותר על ישראליים הוא פשוט חלב: 87,1% צרכו אותו בשנת 2009 לפי סקר  TGI  של  חברת   TNS טל גאל .אחריה הגבינה הצהובה -86% אכלו גבינות צהובות בשנה שעברה. אחריהן ברשימה נמצאת גבינת הקוטג' 83,3%  ואילו הלבן והאשל, ומעדני החלב מגיעים רק למקום העשירי ברשימה 49,4%

אולי בגלל הגבינה הצהובה 22,5% מהתלמידים בכתות א-ט  סבלו מעודף משקל ב-2007- 2008 לפי האגודה לבריאות הציבור.למרות זמינותם של פירות בישראל,רק 48% מבני ה11 צרכו פירות באופן יום יומי ב-2005- 2006 ,לפי סקר הבריאות העולמי בקרב בני הנוער קצת יותר מהממוצע העולמי.  41% צרכו משקאות קלים, כמעט כפול מהממוצע העולמי. רק 22% מהם עסקו בפעילות גופנית לפחות שעה היום על פי הערכה של משרד הבריאות הנזק הכספי שגורמת ההשמנה מסתכם ב-10 מיליאד שקל בכל שנה בישראל שהם כ-20% מכלל  ההוצאות הלאומיות לבריאות ב- 2006.
משקלה הממוצע של אשה בישראל בשנות ה-30 לחייה הוא 64 ק"ג כך עולה מסקר שערך ב- 2006 מכון המחקר "שילוב" עבור אתר מלב"י. גובהה הממוצע הוא 1.65מטר

הבנין הגבוה ביותר בישראל הוא מגדל משה אביב ברמת גן המתנשא לגובה של 244 מטר שעליו מתפרשות 68 קומות. שנחנך ב-2003 הוא היה המגדל הגבוה במזרח התיכון, אבל מאז ינואר 2010 אוחז בבכורה האזורית והעולמית מגדל "בורג חליפה" בדובאי  המתנשא לגובה של 828 מטר וקרוי על שם המנהיג של אבו דאבי השכנה ,שהלוותה  לדובאי 10 מיליארד דולר בעת המשבר הכלכלי, גם בישראל ספורים ימיו של מגדל משה אביב  בפיסגה, הועדה המרכזית לתיכנון ובניה במחוז תל- אביב אישרה בפברואר בניית מגדל גבוה עוד יותר  בסיטי של גבעתיים והוא יהיה בן  70 קומות ובגובה של 300 מטרים.

הכביש הראשון בישראל נסלל בשנת 1869 בין יפו לירושליים , כדרך כבושה למעבר עגלות, הדרך נסללה על גבי תווי של דרך עתיקה שנהפכה ברבות הימים לדרך צליינים. משך הנסיעה מיפו לירושלים בעגלה רתומה לשלושה סוסים היה 14 שעות ובחזרה 12 שעות .בסוף שנות השבעים כבר במדינת ישראל נסלל בתווי הזה כביש מספר1 לתפארת מדינת ישראל.

אפר 042010
 

לדברי החוקרים: "466 מיליון דו-גלגליים חשמליים בשש השנים הקרובות". בעיקר בסין, אבל גם במערב צפוי גידול

חברת מחקר ויעוץ אמריקאית, Pike Research, המתמחה בניתוחי שוק ותחזיות בהקשרן של טכנולוגיות נקיות, פרסמה לפני ימים אחדות מחקר הקובע כי בין השנים 2010 ו-2016, צפויים להימכר בעולם לא פחות מ-466 מיליון כלי רכב דו-גלגליים המונעים על-ידי מנועים חשמליים. מפרסמי המחקר מעריכים שכלים חשמליים גם יתרמו לצמיחה גדולה של שוק הדו-גלגליים בכללותו וגם ינגסו, במידה זו או אחרת, במכירות כלים עם מנועי בעירה פנימית.

כדי להכניס את המחקר לפרופורציות, חשוב להבין את הנתון הבא: השוק הסיני לכלים חשמליים מגמד את שאר שווקי העולם, ומהווה (וימשיך גם בעתיד) 95% מהכמות. אז למעשה המחקר רלוונטי לסין בלבד ואולי גם לארצות אחרות במזרח אסיה? לא בדיוק – על פי המחקר, צפוי גם גידול משמעותי במערב. באירופה צפוי שוק הדו"גים החשמליים לצמוח במעל 17% ב-6 השנים.

החוקרים מעריכים כי מעל מחצית מהשוק, 56%, יהיה מורכב מאופנים עם מנוע עזר חשמלי, 43% יהיה חלקם של האופנועים החשמליים ואילו קטנועים, באופן מפתיע, לא צפויים להוות יותר מ-1% בודד.

"שינויים דמוגראפיים וכלכליים צפויים להתלכד כדי ליצור ביקוש רב לכלים דו-גלגליים חשמליים", אומר דייב הארסט, אנליסט מטעמה של Pike Research. “בכמה מהמדינות, הכלים הללו ישמשו מנוע לצמיחה כלכלית, ובאחרת יסמנו שינוי בהתנהגות צרכנית".

אבי פרידמן FULLGAZ

מרץ 162010
 

יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת,ח"כ אופיר אקוניס (ליכוד) , ממשיך לנסות לקדם את פרויקט רכבת המשא לאילת וזאת למרות התנגדות פקידי האוצר. רוב הציבור מתייחס לאילת כמרכז תיירות וכעיר נופש,אך אילת היא הרבה מעבר לזה. לדבריו של ח"כ אקוניס,חיבורה של אילת הוא הרבה מעבר לכך ויש לה פוטנציאל כלכלי עצום. חיבורה של אילת לנמלי אשדוד וחיפה , יוזילו את עלויות היבוא מספקים הנאלצים היום לחצות את תעלת סואץ בדרכם לישראל מהמזרח הרחוק.

אילת היא שער הכניסה הטבעי ליבוא ויצוא מהמזרח ולפיכך,מסילת הרכבת תביא להוזלת תעריפי ההובלה.

כך יכולה מסילת הברזל להפוך למעין תעלת סואץ יבשתית ואת אילת לצומת תובלה בינלאומי.

מאת "ישראל פוסט"

מרץ 122010
 

ועדת החינוך של הכנסת סיימה הבוקר את אישור תקנות הספורט המוטורי, ובכך סללה את הדרך לקיום מירוצים חוקיים בישראל. על-פי הערכות, בתוך כשלושה חודשים ייערכו המירוצים הראשונים. עם זאת, בכירים בתחום מזהירים כי התקנות יוצרות סרבול מיותר וייפגעו דווקא בספורט מוטורי עממי

לכתבה המלאה (YNET)


דילוג לתוכן