רק דברים טובים

בחפירות ארכיאולוגיות ליד העיר עכו, נחשף לאחרונה חותם זעיר עם דמותה של מנורת בית-המקדש, אשר שימש להחתמת מוצרי מאפה וייתכן שהיה שייך למאפיה שסיפקה לחם כשר ליהודי עכו בתקופה הביזאנטית לפני  1,500 שנה.
רשות העתיקות מנהלת בימים אלו חפירות מבוקרות בחורבת עוצה, ממזרח לעכו, לפני שתונח במקום מסילת הברזל עכו-כרמיאל. בחפירות התגלה חותם עשוי חרס השייך לקבוצת "חותמות לחם" ששימש בדרך כלל להחתמת מיני מאפה.
ד"ר דני שיאון, המנהל את החפירה מטעם רשות העתיקות, אמר אתמול כי "זו הפעם הראשונה שמתגלה חותם זה בחפירה ארכיאולוגית מבוקרת, כך שאפשר לקבוע את מוצאו ואת תאריך ייצורו. חשיבותו הגדולה היא בהוכחת קיומה של קהילה יהודית ביישוב עוצה בתקופה הביזנטית-הנוצרית. הימצאות יישוב יהודי קרוב לעכו, באזור שבתקופה זו היה נוצרי מובהק מהווה חידוש במחקר, בשל הקירבה הגאוגרפית של חורבת עוצה לעכו. יש לשער שהיישוב סיפק דיברי מאפה כשרים ליהודי עכו בתקופה הביזאנטית.
על פני החותם, חרוטה מנורת שבעת הקנים על בסיס צר, בקצה הידית חרותות מספר אותיות יווניות המקיפות עיגול ונקודה. על פי הצעת ד"ר לאה די-סגני מהאוניברסיטה העברית, ייתכן שמופיע בו השם לאונטיוס-שם שהיה נפוץ בין היהודים בתקופה זו ומוכר גם גם מחותם לחם יהודי אחר, שמוצאו אינו ידוע. ברשות העתיקות העריכו כי ייתכן שזה שמו של האופה מחורבת עוצה.
ד"ר דוד עמית מרשות העתיקות, החוקר את נושא חותמות הלחם, הוסיף אתמול כי "אפשר לשער שחותמות עם סמל המנורה ייוצרו באופן סדרתי בעבור אופים יהודים וכל אחד מהאופים העלו חרט את שמו על פני הידית, שאף שימשה חותם. כך היה אפשר להחתים על פני בצק המאפה, לפני אפייתו, חתימה כפולה, את המנורה, סמל הזהות היהודית הכללי של המאפיות היהודיות, ולאחר מכן גם שמו הפרטי של האופה, מה שהוסיף ערובה ואמינות לכשרותו של המאפה".

יורי ילון (ישראל היום)

לקראת החנוכה אפשר לצאת לטיול שיחזק את הידע שלנו על הקשר העמוק של עם ישראל לארצו. את הקשר הזה אפשר לראות באמצעות המנורה, סמל יהודי מובהק המלווה אותנו לאורך הדורות מתקופת המקרא ועד היום,והוא למעשה סמל המדינה.

השימוש במנורה החל במאה הרביעית לספירה והתרחב מאד כמוטיב קישוטי, בעיקר בבתי כנסת, כאשר הנצרות הפכה לדת והצלב הפך לאחד מסמלי השלטון העיקריים, אימצו היהודים בארץ-ישראל וברחבי האמפריה הרומית את המנורה כסממן יהודי בכל תחומי החיים.

ברמת הגולן אפשר למצוא את עיטור המנורה במקומות רבים, בעיקר על גבי פריטים ארכיטקטוניים ואבני בנייה ממבני בתי הכנסת ועל עמודים, כותרות, בסיסים, משקופים ועוד. רוב הממצאים נמצאים במוזיאון עתיקות ברמת-הגולן בקצרין ובתצוגות הפתוחות, ובשטח הושארו אבנים עם חריטות או תבליטי מנורה בשלושה ישובים בלבד.

בהליכה קצרה מכביש 98 (כביש מזרח גולן) תוביל אתכם בינות להרבה ירוק רענן לתל פארג' ולחורבה שבראשו. חפשו את "בית המנורות", שם מקומי שקיבל מבנה חרב מהתקופה הביזנטית, שהאבנים המעוטרות שממנו נלקחו ממפולת של מבנים קדומים יותר. האבנים שנמצאו שם מעוטרות בצלבים, בעוגנים בלולבים וגם במנורות – שילוב המעיד, כנראה, על ישוב מעורב של יהודים ונוצרים. במאה ה- 19 התיישבו במקום צ'רקסים, ובמלחמת ששת הימים ננטש הישוב.

איך מגיעים?

נוסעים על כביש 98, כ-18 ק"מ מדרום לקוניטרה ו-3 ק"מ ממערב לתל פארס. הכניסה חופשית.

ובכפר העתיק שבדרום גולן נמצא אחד מבתי הכנסת החשובי ם שנתגלו בארץ, סמוך לבית הכנסת נמצא "מעיין הקשתות" הנובע בתוך מבנה מרשים של שלש קשתות גדולות הבנויות אבני בזלת שלפי השערת החוקרים נבנה כמקדש רומי לפני הקמת הכפר היהודי במקום. בהמשך שימשו מי המעיין לתעשיית הלבנת פשתן. מעבר לכפר נשקף נוף יפיפה של הכנרת והרי הגליל התחתון.

הכפר הערבי הקטן אום אל-קנטיר,"אם הקשתות" בתרגום לעברית, נבנה על שרידי יישוב יהודי קדום שנבנה, ככל הנראה אחרי חורבן בית המקדש השני ונחרב ברעידת האדמה הגדולה של שנת 749 לספירה. גולת הכותרת של שרידי הכפר היא בית -הכנסת שבנייתו תוארכה למאה החמישית לספירה. זהו אחד מבתי הכנסת היפים והמפוארים שנחשפו בארץ והיחיד שבו נשמרה במלואה בימת ארון הקודש (היכלית) המתנשאת לגובה של שישה מטרים. בחפירות שנערכו במקום נחשפו גם כתובות הארמית, תבליט שופר וארבעת המינים, ושני עמודים מעוטרים שעליהם תבליט מנורה.

איך מגיעים? נוסעים על כביש 808, בכביש הגישה למושב נטור. לפני הכניסה למושב, פונים שמאלה לדרך עפר המובילה לאתר. הכניסה חופשית.

בית הכנסת שהיה לב ליבה של הקהילה הכפרית בקצרין העתיקה, שחרבה ברעש של שנת 749 לספירה, נבנה מאבני בזלת גדולות ומסותתות, קושט בעיטורים ובעמודי אבן גדולים והתנשא מעל לבתי הכפר. השחזור מותיר מרחב רב לדמיון. בבית-הכנסת תגלו מנורה חרוטה על אחד האבנים.

איך מגיעים? אזור התעשיה קצרין. הכניסה בתשלום.

במוזיאון העתיקות בגולן בקצרין מוצגת תערוכה יפה ומרשימה של תחריטי ותבליטי מנורות שהתגלו בקצרין, בעין-נשוט, ביהודיה ובפיק. שווה ביקור. הכניסה בתשלום.

אילן גטניו (ישראל-היום) בסיוע אורן זינגביום,ארכיאולוג הגולן ברשות העתיקות,ויעל שטרסברג,אוצרת מוזיאון עתיקות הגולן בקצרין.

עוגן ברזל עתיק מהתקופה הביזנטית, בן כ- 1,400 עד 1,700 שנה, נמשה לאחרונה מהים בחוף בת-ים.

העוגן שגובהו 2.1 מטרים ומשקלו כ- 300 ק"ג, התגלה על ידי שני מצילים מדרום לחוף הסלע בעומק של שני מטרים. תחילה סברו המצילים אבי אפיה ודוד מזרחי, כי מדובר בעוגן מודרני, אך לאחר שהתעורר חשדם שזהו עוגן עתיק יצרו קשר עם רשות העתיקות ודיווחו על המציאה.

מפקחי היחידה לארכיאולוגיה ימית של רשות העתיקות שהגיעו לשטח, קבעו שמדובר בעוגן עתיק שהשתמר בצורה מעולה-דבר המעיד על כך, שכנראה נחשף רק לאחרונה,לאחר שהיה קבור במשך מאות שנים מתחת לחול. בצלילת הסקר שערכו המפקחים עם המצילים מצאו עוגן נוסף ועוגן אבן עתיק אף יותר.

מפקח היחידה לארכיאולוגיה ימית ברשות העתיקות, דרור פלנר, אמר כי "מציאת העוגנים מעידה על אפשרות של קיום מעגן עתיק שלא היה ידוע במחקר. אפשרות נוספת היא שמקורם של העוגנים בספינה שחיפשה מקום מחסה טבעי מפני סערה פתאומית. ונטרפה בחוף בת-ים הסמוך לנמל יפו.

ברשות העתיקות ביקשו להזכיר כי כל הוצאת עתיקות מהים מהווה עבירה על חוק העתיקות שדינה שלוש שנות מאסר בפועל.

יורי ילון (ישראל היום )