נוב 102011
 

שר החינוך, גדעון סער, חתם היום (ד') על הסכם לשיתוף פעולה עם שר החינוך של בוואריה, ד"ר לודוויג ספיינל (Dr. Ludwig Spaenl) , בנושא חינוך, הנצחת השואה וחילופי נוער.
ההסכם נחתם בין שר החינוך, גדעון סער, שר החינוך הבווארי, ד"ר לודוויג ספיינל ויו"ר יד ושם, אבנר שלו , לפני זמן קצר במסגרת מפגש שהתקיים בירושלים.

היום, 9/11/11 חתמו שר החינוך, גדעון סער ושר החינוך הבווארי, ד"ר לודוויג ספיינל (Dr. Ludwig Spaenl), הסכם לשיתוף פעולה פדגוגי וחילופי מידע בין משרדי החינוך של מדינת ישראל לבין מדינת בוואריה שבגרמניה.

במסגרת ההסכם, יוכשרו מידי שנה להוראת השואה ביד ושם עשרות מורים מבוואריה .
בנוסף יתקיימו בין המדינות חילופי נוער, מורים, מנהלים ונציגי מוסדות הנצחה ומחקר; הכשרת מורים לעבודה חינוכית במסגרת ביה"ס ומחוצה לו באמצעות תכניות התמחות ותכניות הכשרה ייחודיות משותפות.
עוד כולל ההסכם שיתוף פעולה לחילופי מידע וניסיון חינוכי ופדגוגי בין המדינות וללימודים הדדיים בשתי המדינות אודות ההיסטוריה, התרבות והמבנה הפוליטי של כל מדינה.

השר גדעון סער אמר במהלך הפגישה כי "העמקת לימודי השואה בעולם, בדגש על מדינות אירופה, מהווה סכר בפני תופעות של הכחשת והשכחת השואה".

עוד אמר השר סער: " מפגשים בין בני הנוער הם נדבך חשוב לבניית עתיד היחסים בין המדינות".

לפני חתימת ההסכם סייר השר הגרמני ביד ושם וכן קיים פגישת עבודה עם יו"ר יד ושם ועם צוות בית הספר הבין לאומי להוראת השואה אשר חשף בפניו לראשונה את אגף הסמינרים הבין-לאומי שעתיד להיפתח בינואר 2012.

יו"ר יד ושם אבנר שלו: "הסכם זה יעלה את היקף הכשרת המורים ויחזק את הוראת השואה בגרמניה. אנו נשמח לספק את הכלים הפדגוגים ואת הניסיון רב השנים בתחום הכשרת מורים אירופאים כדי להגביר את תודעת השואה ואת הידע על השואה לציבורים רחבים בגרמניה".

לפרטים נוספים ניתן לפנות ל- משרד החינוך.
אוק 052011
 

הסכם פורץ דרך בהנצחת השואה. יד ושם חתם לאחרונה על הסכם עם רשות הארכיונים הלאומית בליטא ובקרוב אף ייחתמו הסכמים חדשים עם הארכיונים הלאומיים באוקראינה ובבלרוס. במסגרת ההסכמים יצלם יד ושם עותקים של מסמכים רבים הנוגעים לתקופת השואה ונמצאים בארכיונים הממלכתיים בליטא, באוקרינה ובבלרוס.

צילום המסמכים והעברתם למוסד ההנצחה בירושלים יאפשר נגישות של חוקרים בישראל ובעולם אליהם ודרכם ניתן יהיה לאתר שמות של יהודים שנרצחו במדינות אלו בתקופת השואה ושמותיהם טרם אותרו. הפרויקט מתקיים הודות לתמיכת קרן ג"נסיס והקרן היהודית האירופאית.

"זהו הישג חשוב" אמר אתמול אבנר שלו יו"ר יד ושם, כי במקרים רבים התיעוד לרצח היהודים בשטחי בריה"מ לשעבר נמצא בתכתובות הבירוקרטיות המקומיות, מרמת ראשיות המדינה ועד הרשיות הכפריות של המדינות הכבושות.

יורי ילון (ישראל היום)

אפר 222011
 

מאת ניר חסון

ילדיהם של יונה ושמחה, אחים שנפרדו בגליציה בתחילת המאה הקודמת, גילו זה על זה בתום מסע חיפוש ארוך

באמצע שנות ה-20 של המאה הקודמת, בעיר ברודי שבגליציה, נפרדו דרכיהם של שני אחים לבית משפחת שפירא. יונה עלתה לישראל כדי להצטרף לתנועה הקומוניסטית הארצישראלית. אחיה, שמחה, נותר עם הוריו. מאז התרסקה המשפחה במאורעות השואה והטיהורים הסטאליניסטיים. לפני כשבועיים, אחרי מסע חיפוש ארוך, שתחילתו במסמכי הקג"ב וסופו בפייסבוק, גילו ילדיהם של יונה ושמחה, המתגוררים בישראל – זה על קיומו של זה. אתמול במוזיאון "יד ושם" הם נפגשו והתחבקו לראשונה. "אני קצת לא יודעת מה עושים עם משפחה, אין לנו ממש ניסיון בדבר הזה", אמרה אילנה תמיר-שפירא, נכדתה של יונה, שבזכות מאמצי החיפושים שלה אוחדה המשפחה.

 

ליאורה, בתה של יונה ואמה של אילנה, לא ידעה כמעט דבר על אמה. יונה מתה כשליאורה הייתה בת 12 בעיירה ששימשה מעין מחנה מעצר למשוחררי הגולאגים של סטאלין. "היא אמרה שהיא חושבת שההורים שלה נספו בשואה, והיא אמרה שהיא תספר לי הכל כשאהיה בת 15, אבל כשהייתי בת 12 היא מתה", סיפרה אתמול ליאורה במפגש המרגש. האם הייתה קומוניסטית אדוקה, בשנת 1926 היא עזבה את משפחתה ועלתה לארץ. כאן הצטרפה לקבוצות מחתרת קומוניסטיות, בתחילה בירושלים, ולאחר שנעצרה בידי שלטונות המנדט היא עברה לחיפה והמשיכה שם בפעילות מחתרתית. ב-1931, לאחר כמה מעצרים בשל הדבקת כרוזים קומוניסטיים היא גורשה על ידי הבריטים.

 

חודשים ספורים אחרי גירושה של יונה הגיע לארץ אחיה, שמחה, גם הוא מסיבות אידיאולוגיות, אבל בקצה השני של המפה הפוליטית. "אבא השתתף באסיפה של ז'בוטינסקי בברודי. באותו ערב הוא חזר הביתה ואמר להוריו שהוא עולה לארץ, למחרת הוא כבר היה בתחנת הרכבת לסדר את הכרטיס", סיפר אתמול בנו, אריה שיקלר (אביו החליף את שם המשפחה לשם המחתרתי שלו – שיקלר). שמחה הצטרף לשורות האצ"ל ונעצר גם הוא על ידי הבריטים בשל חלוקת כרוזים – שונים, כמובן, מאלו של אחותו.

 

יונה התגלגלה בינתיים לברית המועצות בתקווה להמשיך לקדם משם את המהפכה. אלא ששם היא נדחתה בידי המפלגה, כפי שנכתב בדין וחשבון שנמצא בתיק הקג"ב, בשל היותה "בעלת נטיות לא בריאות: פסימיזם, אינדיבידואליזם, לא כל כך מתמצאת במציאות הסובייטית". מאוחר יותר היא נעצרה והואשמה בקונטרה-רבולוציונריות ובטרוצקיזם. במסגרת הטיהורים של סטאלין נשלחה ב-1936 למחנה כפייה – גולאג, בצפון רוסיה. היא נותרה במחנה ובעיירה הסמוכה אליו, אותה לא הורשתה לעזוב עד למותה מסרטן ב-1958. ליאורה, שאביה מת 10 שנים קודם לכן, הועברה לבית יתומים וב-1979 עלתה לישראל. "תמיד הייתי לבד, בלי אף קרובים. אחרי שעליתי ניסיתי קצת לחפש אבל לא היו לי כלים לכך, וזה לא הצליח", סיפרה.

 

בתה אילנה היא זו שלקחה על עצמה לגלות פרטים על סיפור חייה של הסבתא. במסגרת פרויקט מרתק, שמתועד בבלוג בשם "פרויקט יונה", החלה לאסוף פרטים על תעלומת חיי סבתה. היא נעזרה לשם כך בארכיונים שונים ובעיקר באינטרנט. פריצת הדרך הראשונה היתה כאשר הצליחה לקבל מארכיון הקג"ב את תיק החקירה והמעצר של יונה. כך גילו ליאורה ואילנה את שמות ההורים של יונה ומקום הולדתה. השמות ומקום המגורים הוזנו במאגר השמות ב"יד ושם", בו נמצאים כיום לא פחות מארבעה מיליון שמות של נספים.

 

אילנה גילתה שב-1956 בא אדם בשם שמחה ל"יד ושם" ומילא דף עד, ובו פרטים דומים מאוד לפרטי המשפחה שנמצאו בתיק הקג"ב. שמחה עצמו כבר לא היה בין החיים, אך אילנה הצליחה לאתר את בנו ואת נכדתו. דרך רשת פייסבוק מצאה אילנה את לימור, נכדתו של שמחה ובתו של אריה. "אמרתי שנתחיל מלימור כי היא צעירה", סיפרה ליאורה על שיחת הטלפון הראשונה, "אמרתי שאני מתנצלת ושאני מבינה שזה הזוי אבל אולי לסבא שלך יש אחות". אריה אישר שלשמחה היתה אחות, שהייתה בארץ והייתה פעילה קומוניסטית. זה הספיק כדי לאשר לבני המשפחה הנרגשים שלעץ המשפחה הדל שלהם צמח ענף נוסף.

 

לבקשת "יד ושם" הסכימו הקרובים לעשות את האיחוד המשפחתי לעיני עיתונאים. שני בני הדודים ניגשו זה לזה והתחבקו בחום בעוד בני הזוג והילדים לוחצים ידיים ומשננים זה את שמו של זה. "אני חושבת שאני עוד לא מעכלת את זה. אני שמחה עבורי שיש לי משפחה ושמחה עבור הילדים שלי. אנחנו צריכים ליצור יחסים ואני מקווה שנצליח", אמרה ליאורה במפגש. "יש הרבה לספר בשביל לעטוף תקופה כזו, חבל שמי שהיו שייכים לסיפור הזה כבר אינם. הייתה לי אחות שנפטרה לפני כמה חודשים ולא הספיקה", אמר אריה.

 

אבל האיחוד המשפחתי אינו סופו של "פרויקט יונה". "זה כמו סיפורו של העם היהודי כולו", סיכמה אילנה, "חמישה אחים, שניים נספו בשואה, אחד רוויזיוניסט שעלה בעקבות ז'בוטינסקי, אחת קומוניסטית נלהבת שהלכה לאיבוד במחנות הקומוניסטיים, והיה גם אח חמישי שכנראה הגיע לאמריקה". לאיש מבני המשפחה אין קשר עם האח החמישי, גדליה שמו. "גיליתי שכל ה'גדליה' הפכו לג'ורג' ו'שפירא' לשפירו, אז אני מחפשת את ג'ורג' שפירו בארה"ב. אחד מהיוצרים של סיינפלד הוא ג'ורג' שפירו, אולי יש לנו קשר אליו", סיכמה בחיוך.

 

פורסם במקור באתר עיתון "הארץ"

 

דצמ 232010
 

זוהו שמותיהם של 4 מליון יהודים שניספו בשואה-כך הודיעו אתמול ביד ושם. לאחר עבודה מאומצת של שנים זוהו שני שלישים מהקורבנות, ושמותיהם מתועדים במאגר של יד ושם באינטרנט.

"בעשור האחרון הוספנו 1.5 מיליון שמות למאגר השמות, והכך הגדלנו את המידע על הניספים ב-60 אחוזים", אמר אתמול בגאווה יו"ר יד ושם אבנר שלו, "הגרמנים ביקשו להשמיד לא רק את היהודים אלא גם למחוק את זכרם, ולכן אחת המשימות המרכזיות שלנו היא לתת פנים לכל קורבן.

שלו ציין כי הטכנולוגיה המודרנית סייעה בהאצת המלאכה, בנובמבר 2004 השיק יד ושם את המאגר המרכזי של שמות קורבנות השואה באינטרנט ובו כ-3 מליון שמות, עם העלאת המאגר פתח המוסד במבצע לאיסוף שמות חסרים ובד בבד החל בתהליך מחשוב השמות,שמקורם במסמכים ארכיוניים.

כ- 55% מ-4 מליון השמות הידועים כעת מקורם ב"דפי עד", אותם מילאו קרוביהם או מכריהם של הנספים, מקורם של יתר השמות הוא במסמכים ופרויקטים לשם הנצחה של קהילות וניצולים.

הקושי העיקרי באיסוף השמות, מסבירים ביד ושם, הוא באיתור שמותיהם של יהודים שנרצחו במזרח אירופה ובשטחי בריה"מ לשעבר, שם, בניגוד למערב אירופה, התבצע הרצח במקומות המגורים של היהודים ושמותיהם לא תועדו ברשימות הגירוש של הנאצים.

"בחמש השנים האחרונות השקענו את עיקר מאמץ האיסוף בקהילות יהודיות, שרוב שמות הנרצחים בהן לא היו ידועים," סיפר מנהל היכל השמות אלכסנדר אברהם,"מאמצינו נשאו פרי.

ב-2005 היו ידועים לנו כ- 20% אחוז משמות היהודים שנרצחו באוקראינה ואילו היום כ-35%, מבלארוס היו לנו 23% משמות הקורבנות והיום יש לנו 37% משמות הניספים.

שיעור השמות הידועים עלה גם בשאר המדינות,:לפני חמש שנים רק אחוזים משמות הקורבנות בפולין היו ידועים, ואיל היום זוהו כבר 46 אחוזים , בקרב יהודי הונגריה שניספו עלה השיעור מ-45 אחוזים ל-65 אחוזים,ואילו שיעור השמות מיוון הכפיל את עצמו מ-35 ל-70 אחוזים.

מאגר השמות נגיש באתר של יד ושם. כמו כן המוסד מסייע לניצולי שואה במלוי דפי עד בביתם בעזרת רשת מתנדבים ,פרטים בטלפון 02-6443808

יורי ילון (ישראל היום )

דילוג לתוכן