מאי 182012
 

לפני כשבועים, בליל יום ד', נפרדנו בטרם עת, מיהודה נחשון ז"ל והוא בן 79 במותו.

יהודה נחשון ז"ל

יהודה נחשון, הידוע כ"נחשון" בין חבריו, ידידיו וכמעט ע"י כל תושב בעיר מגוריו אשדוד, היה אחראי, כמעט בכל יום , לטרוח וללקט בקושי רב, ידיעות וחדשות טובות מן העיתונות הכתובה ולהקליד אות אחר אות, ללא לאות ולהעלות אל האתר פוסטים אלו, על מנת להאיר לקוראי האתר "רק דברים טובים", ולו במעט את יומם.

נחשון, יליד הארץ ומותיקי העיר אשדוד, היווה חלק משמעותי מחיי התרבות, הספורט ,תנועות הנוער והעיתונות בעיר.

רבים זוכרים אותו בוודאי כבעליו של הטור השבועי, "סיפורי נחשון" במקומונים השונים של אשדוד. בטור זה, שיתף את קהל קוראיו הנאמן בסיפורים מרתקים ואוטנטים מחייו ומחיי הקהילה, נתן ביטוי לשווה הן לחידושים ולחדשות הטובות, והן לדברים הקטנים והגדולים המרגיזים כאחד וזאת באופן מקסים ושובה לב תוך השתדלות יתרה שלא לפגוע בזולת.

מאז ומתמיד לקח נחשון חלק נכבד בחיי הקהילה: בצעירותו היה חבר בלהקות מחול שונות בין השאר בלהקתו של יונתן כרמון, ראש שבט בתנועת צופי תל-אביב, יו"ר ועד עובדי מפעל "ליילנד" באשדוד, מדריך טיולים באירופה, שדרן ספורט במשחקי הכדורגל שנערכו בעיר אשדוד,מתנדב ב-15 השנה האחרונות בבית החולים "קפלן" ברחובות ועוד פעילויות רבות למען הקהילה בגלוי ובסתר.

נחשון, שהיה דמות מוכרת בכל אשדוד ,לתושביה הותיקים והצעירים כאחד, היווה מוקד עליה לרגל, לכל מי שחפץ ברישיון נהיגה וזאת בתקופה ששימש כמורה נהיגה באשדוד. רבים מתושבי העיר וכן מהישובים הסמוכים נהרו ללמוד אצל "הגורו" אשר לימד במקצועיות,יסודיות וסבלנות אין קץ את מאות תלמידיו. 

עד יום מותו, היה נאמן נחשון לעירו אותה אהב אהבת נפש ולא הסכים לנטשה גם בימים שטילים נפלו בעיר וסביבותיה וזאת מבלי שעמד לרשותו מקלט או  ממ"ד שמא יאמרו עליו שנטש את העיר בעת צרה…

 

נחשון הותיר אחריו חלל ענק וגעגוע עמוק וכדברי השיר : "איפה ישנם עוד אנשים, כמו האיש ההוא".

 

לכל מי שהכירו, ניתנת הזדמנות לכתוב מספר מילים לזכרו כתגובה לפוסט הזה, ואין מקום מתאים יותר מאשר האתר העוסק ב"רק דברים טובים".

 

יונ 052011
 

תשמעו סיפור שבהתחלה הוא מותח,באמצע מצחיק, ובסוף – הפתעה.

מזה איזה חודשיים, פוגשים אותנו אנשים ברחוב, רובם מוותיקי העיר, ואומרים שראו אותנו באיזה סרט בטלויזיה. איפה ובאיזה אתר איש מהם לא ידע לומר. פתאום שאני משוטט באינטרנט, אומר לנו יגאל ארביב מקפה "צמרת", אני פתאום נתקל בסרט על אשדוד בו רואים אותך שוטף רצפות. נזכרנו, בשנת 1965 ,לקראת חגיגות העשור לאשדוד, שלח משרד ההסברה את הבמאי נתן גרוס, שהיה מהיוצרים הדוקומנטרים הכי גדולים אז, יחד עם אחיו יורם, ונתן הגיע לאשדוד לצלם סרט על האנשים והתעשיה. אנחנו עבדנו אז במפעל "ליילנד" להרכבת משאיות, ונתן גרוס בא אלינו למפעל ואמר ששלחו אותו אלינו משום "שהוא מכיר את כולם" ,כך אמרו. נכון שכבר אז היה לנו טור במקומון הראשון של ניסים יחזקאל "רמזור הדרום", והייתי כתב הספורט של העיתון "מעריב". לקחתי יומיים חופש והסתובבתי עם נתן גרוס בכל מה שהיה אז, ומה שהכי מצא חן בעיניו זה שבמפעל "ליילנד" שבו עבדנו, שהיה המפעל התעשייתי הראשון בארץ שעבד חמישה ימים בשבוע. ומה אתה עושה ביום שישי ? שאל נתן ,"ספונג'ה" אמרנו לו וגם עושה קניות לשבת, ומטפל בבת הקטנה. אחרי שבוע מצלצל נתן ואומר, כתבתי תסריט, קח שבוע חופש ונצלם . וכך היה. בסרט אתם יכולים לראות את המפעלים שהיו אז באשדוד ואינם קיימים עוד ,"ליילנד", "צמר אוסטרלי", "רבלון", "יהלומי אשדוד". גם צילמנו ב"בית -לאזרוס" שהיה הסניף הראשון של "הפועל" בכדורגל, ג'ודו, וכדור עף, וכמובן את הנמל שזה מקרוב החל לפעול וחברת החשמל.

הסרט בן 16 הדקות, הוצג לראשונה בקולנוע '"דגון" בחגיגות העשור לאשדוד, ואחר כך צורף כיומן מקדים לסרטי קולנוע. המחלקה לקולנוע של ההסתדרות, צירפה את הסרט לכל הסרטים שהוצגו בקיבוצים ובמושבים שראו סרטים ב-16 מילימטרים, וכך כמעט שלא היה שבוע של קיבלנו איזה טלפון או מכתב, "ראינו אותך אתמול" ויום אחד כתב לנו חבר ילדות מנוי-יורק, "נכנסנו לקולנוע שמציג סרטים דוקומנטריים וסרטי טבע, מסביב לשעון, ואיך שאני מתישב "הפרצוף שלך על כל המסך".

ותיקי אשדוד, ובעיקר כמה מילדי אשדוד של שנת 1965, יכולים לראות את עצמם משחקים בגן הילדים אחד שצילמנו, והגננת מתלוננת, שהיא צריכה לאסוף גרוטאות, משום שאין תקציב למשחקים.

אחת הסיבות להתפתחות המהירה של העיר היתה, שכל עובד של מפעל גדול שעבר לאשדוד, "אלתא" למשל,  היה חייב גם להביא את משפחתו לעיר, וכך הגעו גם המורות, הגננות, האחיות הראשונות לעיר. נכון שאשדוד קיבלה מהממשלה את היותה ל"אזור פיתוח א" מה שאיפשר למשל לעובדים מרחבי הארץ לקבל פצויי פיטורים. אם ברצונם להתגורר באשדוד, וקיבלנו משכנתא של 20.000 לירות ללא רבית כמעט. העולים שהמשיכו להגיע קיבלו דירות חינם. (בתשלום חודשי ) (ופעם נספר לכם איך משפחה אחת קיבלה שלוש דירות ) לאנשי חברת החשמל נבנתה שכונה, שעד היום היא אחת היפות.

אם חייתם אז בעיר, עלולות להיות לכם הפתעות, ושימו לב נתן ואני סיכמנו כבר מהתחלה, שום פוליטיקה, ואכן אף אחד לא מהמועצה המקומית ולא מההסתדרות שהיתה חזקה מאד בעיר, לא הופיע בסרט. אם ניתן לאחד, אמר נתן גרוס, יבואו כולם, ואז סרט על אשדוד לא יהיה לנו.

תיראו ותהנו, מיהודה נחשון

דילוג לתוכן