רק דברים טובים

המלך הורדוס החל בבנית כותלי הר הבית ,אבל אחרים סיימו את המלאכה- כך עולה בפעם הראשונה מממצאים ארכיאולוגים שהתגלו במקווה טהרה, שנחשף מתחת ליסודות הדרומיים של הכותל המערבי.

הממצאים , ארבעה מטבעות ברונזה שנטבעו 20 שנה לאחר מותו של הורדוס, מאששים בפעם הראשונה גם ארכיאולוגית את תיאוריו ההיסטורים של יוסף בן מתתיהו הוא (יוספוס פלביוס). על פי בן מתתיהו, הורדוס החל במלאכה, אך רק בימיו של נינו, המלך אגריפס השני, בשנות החמישים של המאה הראשונה לספירה, הסתיימה הבנייה.

הורדוס עצמו נפטר, לפי הסברה המקובלת, בשנת 4 לפנה"ס. מנהלי החפירה מטעם רשות העתיקות, הארכיאולוגים פרופ' רוני רייך ואלי שוקרון, מסיקים איפוא כי לא ייתכן שהחלק הדרומי של הכותל המערבי, ואולי גם המשכו הצפוני, נבנה בידי הורדוס ,אם בתחתיתו נמצאו מטבעות שמאוחרים לתקופתו.

ארבעת המטבעות נמצאו כאמור במקווה טהרה חצוב בסלע על תוואי הכותל המערבי, שמולא בעפר ובאבנים כדי שלא יפריע לבניית כותלו המערבי של הר הבית. המקווה השתתייך לשכונת מגורים שהתקיימה במקום לפני שהמלך הורדוס החליט על הרחבת מתחם הר הבית. "המפעל הגדול ביותר ששמעו עליו בני אדם מעולם" .כפי שהגדיר זאת יוסף בן מתתיהו, המטבעות שנמצאו במקווה תוארכו על ידי ד"ר דונלד אריאל, אוצר המטבעות של רשות העתיקות, לשנת 17 לספירה כמטבעות שנטבעו על ידי הנציב הרומי ולריוס גרטוס.

הממצא המרעיש יחייב את מורי הדרך והמומחים לעניני ירושלים לעדכן את ערכות ההדרכה שלהם. החפירות באתר מתבצעות על ידי רשות העתיקות בשיתוף רשות הגנים והטבע והחברה לפיתוח מזרח ירושלים ובמימון עמותת אלע"ד. הממצאים התגלו לאחר חשיפת יסודותיו של הכותל המערבי בקצהו הדרומי במסגרת פרויקט החשיפה המחודשת של תעלת הניקוז ההרודינית מתחת לתוואי הרחוב בן התקופה ובין בריכת השילוח לבין הפינה הדרום-מערבית של הכותל המערבי.

נדב שרגאי (ישראל היום)

פיתוח חדש מציע התמודדות יעילה יותר עם התקפי לב, גורם התמותה מספר אחת בעולם המערבי.
מדובר בריקמה פועמת המכילה סיבי זהב דקיקים, האמורה להישתל באזור בפגוע בלב ולשקם אותו. בראש צוות הפיתוח עומד ד"ר טל דביר מאוניברסיטת תל-אביב.

על פי המחקרים, חמישים אחוז מהאנשים שעברו התקף לב, ימותו בתוך חמש שנים מההתקף הראשון ואילו האחרים, יחלשו מאד. הפתרון המקובל כיום לבעיה הוא השתלת לב, אמצעי המוקבל ובעייתי ביישומו, משום שקיים מחסור במספר הלבבות המיועדים להשתלה. כעת, פיתוח חדש עתיד להטיב עם מי ששרד את ההתקף. הוא הוצג שלשום בארץ במהלך הכינוס הישראלי-צרפתי הראשון בנושא ננוטכנולגיה שאירגן משרד המדע והתכנולוגיה.

לפני שלש שנים, פצח ד"ר טל דביר מאוניברסיטת תל- אביב, במחקר בארה"ב. תחילה, חבר אל חוקרים מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) ובהמשך חזר לארץ וצירף למחקר מדענים מאוניברסיטת תל -אביב. הצוות, שכלל כימאיים, ביולוגים ומהנדסים, שילב בין שיטות של ננוטכנולוגיה והנדסת רקמות. במהלך הניסויים נלקחה ריקמת שריר פגועה ,שנזרעה על ביו חומר, (מצע שעליו אפשר לגדל ולפתח את ריקמת הלב). מאחר שמצע הגידול לא הוליך חשמל שהכרחי לפעילות התקינה של הלב והתאים בריקמה לא פעמו בד בבד, נדרש גורם נוסף שיסדיר את הליקויים החשמליים. החוקרים מצאו פתרון מקורי- הם בחרו בזהב, הודות למוליכותו החשמלית הגבוהה וממנו יצרו סיבים בעובי ננומטרי (כמיליארדית המטר). במקרה הזה, סיבי הזהב נתנו את הפתרון לבעיית תיאום הפעימה הסימולטנית של התאים, שיפרו את מוליכות הרקמה ובעצם כך איפשרו את השימוש בריקמה המהונדסת" הסביר ד"ר טל דביר והוסיף, "התברר לנו שהריקמה מתפקדת יפה מחוץ לגוף ומה שנותר לנו זה להשתיל אותה על הצלקת שנוצרה בלב בעקבות ההתקף, ואז למעשה הלב משתקם". ד"ר דביר התייחס להתאמתו של הזהב בתוך הגוף האנושי. "ידוע שהחומר אינו מזיק למערכת החיסון מאחר שמדובר בסיב הצר מעובי השערה ולכן הדבר מאושר על ידי ה-FDA לשימוש בבני אדם.

המחקר פורסם החודש בכתב העת היוקרתי NATURE NANOTECHNOLOGY. בעתיד אנו מקווים שהשלבים הבאים של הפיתוח יהיו גם סיבי זהב על רקמות מהונדסות עם תאי עצב וריקמת מוח וכך יתאפשר אולי לשפר רקמות מוחיות שנפגעו עקב פגיעות טראומטיות או למשל תאי עצב שנפגעו,או חוט שדרה שנקרע או נפגע, הוסיף ד"ר דביר, שבמעבדתו באוניברסיטת תל-אביב עובדים בימים אלו על הנדסת ריקמת מוח מתאי עצב וביו חומרים המכילים סיבי זהב.

זיוה מוגרבי-קובני ואילן גטניו (ישראל היום)